כמי שמתמודד על משבצת העולים ברשימת "הליכוד" לכנסת ה- 19, אני רואה בתנועת "הליכוד שלי" כוח חשוב וחיובי כדי לפקוד ולצרף עולים חדשים נוספים לתנועת "הליכוד". כתושב אפרת שבגוש עציון, אינני זקוק להסברים על חשיבות ההתיישבות, וכעולה מצרפת, אני מודע לצורך לשכנע עולים ממדינות מערביות להתפקד לליכוד כדי להשפיע על עתיד התנועה.

בניגוד לעולים מבריה"מ לשעבר, רוב העולים מארצות מערביות אינם פעילים בפוליטיקה הישראלית, אך עם מספרם הגדול (יותר מחצי מיליון אזרחים), ה"אנגלוס" וה"צרפתים" יכולים להוות כוח פוליטי לא פחות משמעותי מעולי בריה"מ לשעבר. היות ורוב העולים מבריה"מ לשעבר מצביעים ל "ישראל ביתנו" על אף המספר הלא מבוטל של דוברי רוסית ברשימת "הליכוד", הגיע הזמן לתת ביטוי לעולים מערביים שלא קבלו עד כה ייצוג נאות בפוליטיקה הישראלית.

בדצמבר 1981, בתגובה על ביקורת של הממשל האמריקאי על מדיניות ממשלת ישראל, זימן מנחם בגין את שגריר ארצות הברית ואמר לו, שישראל אינה "רפובליקת בננות". בתגובה על דרישת הממשל שישראל תבטל את חוק הגולן אמר בגין לשגריר, כי "אין כוח על פני האדמה שיוכל להביא לביטולו". 

למרבה ההפתעה, זמן קצר לאחר הפגנת הנחישות של בגין בהגנת האינטרסים של ישראל השתפרו היחסים בין המדינות. הנשיא רונלד רייגן ושר החוץ שלו אלכסנדר הייג למדו לכבד את בגין על עמידתו האיתנה ויושרו. גם יצחק שמיר, שלא הסכים לשום ויתור בכל הקשור לאינטרסים של ישראל, זכה ליחס של כבוד ואף הערצה מצד שר החוץ האמריקאי ג'ורג' שולץ.

להמשך המאמר באתר הארץ לחצו כאן